פסק-דין בתיק בר"ע 3402/07

בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, בגדרה חוייבה המבקשת בצו תשלומים על סך 3,000 ש"ח לחודש.

1.         ביום 28.9.06, לאחר חקירת יכולת שנערכה למבקשת, קבע ראש ההוצאה לפועל למבקשת צו תשלומים בסך של 3,000 ש"ח לחודש. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. לאחר דיון בבקשת רשות הערעור, ביום  4.1.07, נקבע צו תשלומים מופחת לסך של 1,500 ש"ח לחודש מיום 1.9.06 ועד ליום 1.7.07, וזאת בין השאר, על מנת לאפשר למבקשת לשקול הליך של איחוד תיקים או בקשה לפשיטת רגל (בר"ע 2407/06). המבקשת מילאה רק אחר חלק מצווי התשלומים המופחתים, ומחודש אפריל 2007 חדלה מלמלא אחר הצו האמור.

2.         ביום 7.6.07 הגישה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לקביעת צו תשלומים בסך של 200 ש"ח לחודש, על יסוד הטענה של "שינוי נסיבות ממשי".

3.         ביום 10.10.07 קיים ראש ההוצאה לפועל חקירת יכולת נוספת למבקשת. בהחלטה שנתן למחרת היום, 11.10.07, הותיר ראש ההוצאה לפועל את צו התשלומים על סך 3,000 ש"ח לחודש על כנו. ראש ההוצאה לפועל בחן את טענת המבקשת לשינוי נסיבות להן טענה, היינו, הירידה בהכנסות החברה אשר בבעלותה, אולם הגיע למסקנה, על יסוד עדותה של המבקשת עצמה, כי הכנסות החברה כיום, כאשר כוללים הם את שכרה, מגיעים לכ-7,000 ש"ח לחודש. חובה של המבקשת בשבעת תיקי הוצאה לפועל התלויים ועומדים כנגדה מגיע לכ-381,000 ש"ח, כאשר למשיבה בלבד עומד החוב על כ-332,000 ש"ח. משטענה המבקשת, כי כל הכנסות החברה בסך של 7,000 ש"ח משמשים להחזר חובות, יוצא שחלקו של המשיב בהחזר החובות עולה על סך של 3,000 ש"ח לחודש, ולאור זאת, החליט להשאיר את צו התשלומים בסך 3,000 ש"ח על כנו.

4.         על כך בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.         טענתה המרכזית של המבקשת היא, כי אין באפשרותה לעמוד בצו התשלומים על סך 3,000 ש"ח ואף לא בצו תשלומים מופחת של 1,500 ש"ח. לשיטתה, מהסך של 7,000 ש"ח לחודש, קיים קיזוז מס במקור של 40% של חברות הביטוח המעבירות לה תשלומים. כמו-כן עלו הוצאותיה להחזקת המשרד, וזאת על אף צעדי חסכון בהם נקטה, לרבות פיטורין של עובדת.

6.         ב"כ המשיב מתנגד לבקשת המבקשת להפחתת צו התשלומים שנקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל. לטענתו, נושא קיזוז מס במקור עלה לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור ולא הועלה לפני ראש ההוצאה לפועל, על אף חקירה ארוכה שנערכה לה ושמיעת טענותיה.

7.         במסגרת הדיון לפניי שבה המבקשת על טענותיה שבכתב והוסיפה, כי לא העלתה את נושא ניכוי המס במקור במסגרת חקירתה בלשכת ההוצאה לפועל, כיוון שנתון זה הופיע במסמכים שהוגשו וסברה, כי אין עליה להדגיש נתון זה. כן אישרה, כי נטלה הלוואות מגורמים שונים, כולל גמ"חים, על מנת להתקיים ולהמשיך את עסקה ועליה לפרוע הלוואות אלה.

ב"כ המשיב שב ומתנגד לשינוי צו התשלומים על יסוד הטענה, כי ניכוי המס במקור הועלה לראשונה על ידי המבקשת בבית משפט זה, וכן כי המבקשת מעדיפה נושים אחרים, בכך שנוטלת מהם הלוואות ומחזירה להם, ואילו לנושה הגדול ביותר שהוא המשיב, אין היא פורעת את חובה.

8.         לאור טענתה של המבקשת בדיון, כי מתעתדת היא לפנות לגורם התומך בבעלה לקבל הלוואה אשר חלק ממנה ישמש כהחזר חוב למשיב, ניתנה לצדדים ההזדמנות להגיע להסכמה. דא עקא, ביום 7.2.08 הודיעה המבקשת, כי אותו גורם לא נענה לבקשה למתן הלוואה. כמו-כן הוסיפה, כי חברת הביטוח "הפניקס" לא אישרה לה הלוואה השנה וזאת בניגוד לשנים קודמות. ב"כ המשיב טען כי לא נוהל כל מו"מ בין הצדדים, שכן המבקשת כלל לא פנתה למשיב בהצעה כלשהי. המשיב גם מתנגד להגשת ראיות חדשות מטעם המבקשת, שכן אין באפשרותו לחוקרה על כך. עוד טען ב"כ המשיב, כי אף אם ינוכו 40% מרווחיה של המבקשת, יוותר בידה די על מנת לעמוד בצו התשלומים אשר נקבע.

9.         לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, דין בקשת רשות הערעור - להידחות.

ראשית, אין חולק כי המבקשת ובעלה מתקיימים מתקבולים שמקבל בעלה כנכה צה"ל. כך העידה לפני ראש ההוצאה לפועל. שנית, כל הכנסות החברה שבבעלות המבקשת מיועדות לפרעון ההוצאות והחזר ההלוואות. ראש ההוצאה לפועל קבע, ועל כך אין המבקשת חולקת, כי רווחיה של המבקשת עומדים על סך של 7,000 ש"ח לחודש. גם אם נקבל את טענתה של המבקשת, שלא הועלתה במסגרת חקירתה בלשכת ההוצאה לפועל, כי מרווחים אלה יש להפחית 40% כמס במקור, עדיין יוותרו הרווחים בגובה של 4,200 ש"ח לחודש.

שלישית,החוב הארי מחובותיה של המבקשת הוא למשיב. אין כל הצדקה, כי המבקשת תעדיף נושים אחרים בפרעון הלוואות, גם אם מדובר בהלוואות קטנות, וזאת בשעה שלנושה הגדול ביותר מבקשת היא לשלם סך של 200 ש"ח לחודש בלבד. במצב דברים שכזה, לא תוכל המבקשת למעשה לפרוע את החוב למשיב. נציין כי המבקשת גם לא אימצה את הרעיון לאחד תיקים במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, כך שתשלום אחד יהווה משום פרעון חודשי של כלל חובותיה.

רביעית, הלכה פסוקה היא, כי דרך כלל לא יתערב בית משפט של ערעור בצו התשלומים שנקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל, ולאור האמור אין מקום להתערב בהחלטת ראש ההוצאה לפועל.

10.       ביום 16.10.07 הגיש המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בקשה להטלת עיקולים על נכסיה של המבקשת שבידי צד שלישי, בידי החברה שבבעלותה. ראש ההוצאה לפועל העביר הבקשה לתגובת המבקשת דנא, המשיבה-החייבת שם, אולם היא נמנעה מליתן תגובה, ותחת זאת הגישה בקשת רשות הערעור שלפניי. כיוון שהמבקשת לא מסרה תגובתה, ביקש המשיב, כי ראש ההוצאה לפועל יתן צו להטלת עיקולים כבקשתו. ראש ההוצאה לפועל קבע, כי אין בסמכותו לדון בבקשה להרמת מסך בין המשיבה- החייבת לבין חברה שהיא בעלת מניות בה, וכי לדעתו הבקשה מעוררת שאלות לא פשוטות של עובדה ומשפט ומחייבת הכרעה שיפוטית וניתן לפנות בתובענה מתאימה לבית המשפט המוסמך.

11.       במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי, ביקשה המבקשת, כי בית המשפט יורה כי לא יוטלו עיקולים על נכסי החברה אשר בבעלותה. בתגובתו טוען ב"כ המשיב, כי יש לדחות בקשה זו של המבקשת, שכן היה על המבקשת להגיב תחילה לבקשה לפני ראש ההוצאה לפועל ולאחר מתן החלטה לגוף הבקשה תהא רשאית המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור. מכל מקום, סבור ב"כ המשיב, כי אין מניעה שראש ההוצאה לפועל יורה על הטלת עיקולים כמבוקש, שכן הכנסות החברה שהמבקשת היא בעלת המניות היחידה בה, הן כהכנסותיה היא, וזאת לאור טענותיה לפני ראש ההוצאה לפועל.

12.       כאמור, המבקשת לא הקדימה וטענה טענותיה בנושא זה לפני ראש ההוצאה לפועל, ומכל מקום, החלטת ראש ההוצאה לפועל הינה כללית ביותר מבלי לבחון את הטענות המשפטיות על יסוד המסקנות העובדתיות העולות מחקירת היכולת שנערכה למבקשת. לאור זאת, אין מקום להחלטתה של ערכאת הערעור בטרם ניתנה החלטה לגופו של עניין על ידי ראש ההוצאה לפועל בנושא העיקולים אצל החברה אשר מניותיה נמצאות בידי המבקשת.

            למעלה מן הצורך נאמר, כי קביעת צו תשלומים לכשעצמו, אינו מונע נקיטת הליכים לשם מימושו של פסק הדין, כגון: עיקולים, כינוס נכסים וכו', וניתן לבצע הליכים אלו במקביל (ע"א 353/69 צרפתי נ' שטרסמן, פ"ד כג(2) 8, 10; גרוניס ולוין פשיטת רגל, עמ' 72). עם זאת, יש לשקול אם יש מקום לנקוט הליכי עיקול על אותו מקור ממנו מבוצע צו התשלומים, שבמקרה שכזה עלול העיקול לחתור "תחת מטרתו של צו התשלומים המבקשת לאפשר לחייבים מרווח נשימה מספיק לצורך המשך התפקוד הכלכלי" (בר"ע (מחוזי י-ם) 274/04 בנק הפועלים בע"מ נ' גורפל (טרם פורסם - החלטה מיום 17.6.04). דברים אלו נוספים מבלי להביע עמדה לגופה של טענת המשיב כי יש לבצע "הרמת מסך" בעניינה של המבקשת.

13.       המורם מכל האמור לעיל הוא, כי בקשת רשות הערעור נדחית.